ירוק? תחשבו שוב.

לא נגלה לך סוד אם נגיד שרוב הצמחים ירוקים ולכן רוב האנשים בדרך כלל מניחים שגם הקנאביס הוא צמח שכולו ירוק (ולמילה ’גראס' באנגלית יש כנראה תרומה לעניין… ). אבל האמת היא שניתן לגדל קנאביס במגוון צבעים – תלוי בגנטיקה הספציפית של כל זן. נזכיר תחילה כי כל הזנים של הקנאביס משתייכים למשפחת הקנאביים (Cannabaceae), כולל הסאטיבה והאינדיקה ושאר משפחות הזנים שנוצרו כתוצאה מההכלאות ביניהם (על כך ניתן לקרוא בהרחבה כאן), וכיום ידועים למעלה מ- 2000 זנים שונים. צמח הקנאביס מורכב מארבעה חלקים שיכולים להפיק צבעים ססגוניים: הגביע (calyx) – החלק הראשון שנוצר בפרח כשהצמח הצעיר מגיע לשלב הפריחה, העלי (pistils) – השערות שמשנות את צבען מלבן לכתום/אדום/חום במהלך שלבי הפריחה, הטריכומות –   הבלוטות הזעירות הגדושות בחומרים הפעילים של הצמח. צבע הטריכומות משתנה מלבן לענברי ולעיתים נדירות יותר הוא יכול להפוך לוורוד או לסגלגל, ומגדלים מנוסים רבים יודעים לזהות מתי הגיע זמן לקצור את הצמח על פי צבע הטריכומות, העלים – בזנים מסוימים הניצנים נשארים ירוקים בעוד שהעלים הופכים לצבעוניים.

גנטיקה. זה כל הסיפור.

קנאביס צבעוני מהווה מראה מרהיב – זוהי תופעה ידועה שהאספקט החשוב ביותר שלה הוא הגטיקה של כל זן. כיום ידוע שכדי ליצור זן מסוים המגדלים בוחרים מכלול של תכונות גנטיות כדי להפיק את מגוון ההשפעות, הטעמים והארומה ולעיתים אף את הנראות והצבעוניות הרצויה. הגנום של הקנאביס (סט הגנים והכרומוזומים) הוא זה שקובע את התכונות של הצמח. בגלל שפוטנציאל הצירופים בהכלאות כל כך גדול, יש מאות מאפיינים גנטיים שניתן לקחת בחשבון, וכפועל יוצא חלק מהזנים אף יפתחו פיגמנטים (צבעים) נלווים. אך אם לזן קנאביס מסוים אין את היכולת הגנטית לייצר גוונים ייחודיים הוא לעולם יישאר ירוק. לעומת זאת, אם הגנטיקה קיימת, נוכל להשפיע באמצעות תנאי הסביבה על הצבעוניות של הצמח, כגון הטמפרטורה, רמת החומציות/בסיסיות של הקרקע (או כל מדיום גידול אחר) רמת הנוטריינטים והחשיפה לאור. כל אלו יכולים להשפיע הן על הביטוי והן על היחס בין הפיגמנטים השונים המיוצרים על ידי הצמח.

קאנביס ריינבו

כשצמחי הקנאביס צעירים ונמצאים בתהליך גדילה מרבית הזנים יצמחו בשלל גוונים של ירוק – החל מירוק ליים ועד לירוק-סגול עמוק. אבל, כשמתחילה פריחה והצמחים מתחילים להגיע לבגרות, צבעים נוספים יכולים להופיע או שהקיימים הופכים לבולטים יותר. מהיכן מגיעים צבעי הענבר של השערות, הזהובים של הטריכומות והאדומים-סגלגלים העמוקים? צבעי הקנאביס אינם מצביעים על הפוטנטיות של הצמח אלא פשוט על נוכחות של פיטוכימיקלים מסוימים  (רכיבים ביולוגיים צמחיים). שלבי הצמיחה של כל זן מפעילים גנים המקושרים לטווח צבעים מסוים, כך שכל גוון שאנו רואים מתקשר לפיטוכימיקל ספציפי:

כלורופיל – פיגמנט ירוק

אנתוציאנינים – פיגמנטים סגולים-כחולים

קרוטנואידים – פיגמנטים צהובים-כתומים

ליקופן – פיגמנט אדום

אנתוקסנטינים – פיגמנטים בלבן-בז'

תנועת הירוקים

הירוק הוא הצבע השולט במרבית הצמחים, לרבות בקנאביס, בגלל הכלורופיל – אותו פיגמנט שנמצא בתאים ייעודיים  (כלורופלסטים) אשר סופג את קרני השמש למטרות של הפקת אנרגיה. בתהליך זה הנקרא פוטוסינתזה (זוכרים את שיעורי הביולוגיה בתיכון?) הכלורופיל סופג לתוכו אנרגיה מגלי אור כחולים ואדומים ומחזיר את גלי האור הירוקים שמשתקפים לנו כצבע ירוק. לעיתים רקמות הצמח מכילות כל כך הרבה כלורופיל עד שנוצר מיסוך של פיגמנטים צבעוניים אחרים. אך כמו שקורה גם בקרב עצים נשירים שמשנים את צבעם בסתיו, עם צניחת הטמפרטורות הקור מעכב את ייצור הכלורופיל בקנאביס, מה שמאפשר לשאר הפיגמנטים להתגלות ולהפוך את הצמח לצבעוני. הכלורופיל הוא פיגמנט נוגד חמצון – רכיב בעל יכולת לנטרל מולקולות לא יציבות (הנקראות רדיקלים חופשיים) שיכולות לפגוע בתאים בריאים ולגרום למחלות שונות. כלורופיל במזון מהצומח מהווה מקור טוב למינרל מגנזיום.

הסגולים

אנתוציאנינים הם קבוצה של כ-400 פיגמנטים האחראיים לצבעים הכחולים-סגולים של הקנאביס, המשתייכת למשפחה גדולה מאוד של פיטו-כימיקלים הנקראת פלבנואידים. אחרי הקנבינואידים (כגון THC ו- CBD) והטרפנים, גם לפלבנואידים יש חשיבות רבה. הם אלו שמקנים לצמח את הרב-גוניות והייחודיות שלו, מה גם שמיוחסות להם השפעות בריאותיות מגוונות. האנתוציאנינים נמצאים גם בפירות וירקות סגולים-כחולים כגון אוכמניות, שזיפים, חצילים, כרוב סגול, אסאי, פטל ועוד. כשצמח הקנאביס מגיע לבגרות הוא מתחיל לייצר פחות כלורופיל ובכך הוא מאפשר לאנתוציאנינים שבו להתבטא בצבעים מגוונים. עד כמה? זה תלוי בגנטיקה של כל זן. מלבד הגנטיקה, קשת הצבעים של האנתוציאנינים מושפעת מרמת החומציות (pH): בסביבה חומצית הם מתבטאים בצבעים אדומים או ורדרדים. בסביבה מאוזנת יותר צבעם הוא סגול ובסביבה בסיסית הם נוטים לכחול, וזאת אחת הדרכים בה המגדלים יכולים להשפיע על הצבעוניות הרצויה של הצמח. אנתוציאנינים מהווים נוגדי חמצון עוצמתיים וכיום כבר ברור שיש להם מקום של כבוד בתזונה בריאה. כמו כן, ראיות מחקריות ראשוניות מצביעות על כך שאנתוציאנינים עשויים להפחית את הסיכון למחלות לב וכלי דם והם חשובים לבריאות המוח. אנתוציאנינים מסתמנים כבעלי פוטנציאל להפחתת רמות כולסטרול וסוכר בדם והם אף נלחמים בתופעה הנקרא סטרס חמצוני (נזק הנגרם לרקמות עקב רמות גבוהות של רדיקלים חופשיים). מזונות עשירים באנתוציאנינים עשויים להפחית לחץ דם גבוה, כך על פי מחקר שפורסם בכתב העת American Journal of Clinical Nutrition.

ומה עם האדומים והוורודים?

זני קנאביס אדומים וורודים, כמו זני ה- Red Poison וה- Red Dragon, נוצרים כתוצאה מתכולה גבוהה של פיגמנטים אנתוציאנינים וקרוטנואידים כגון הליקופן – קרוטנואיד אשר מעניק גם לעגבניות, אשכוליות אדומות ולאבטיחים את צבעם האדום. לעיתים נוצרים גוונים מקסימים של ורוד כמו זני ה- Pink Kush ו- Predator Pink שזורחים בצבעי ורוד פוקסיה, אולם הזנים האדומים והוורודים נחשבים לנדירים יחסית. כמו כן, לעיתים עלים וניצנים בצבעים אדמדמים מעידים על מחסור בזרחן – יסוד חיוני בפיזיולוגיית הצמח.

הפיגמנט ליקופן  הוא בעל תכונות נוגדות חמצון ומחקרים בעבר קישרו בין צריכה גבוהה של ליקופן בתזונה לבין הפחתת הסיכון ללקות בסרטן הערמונית.

ואת הלבנים, שמרנו לסוף

זני קנאביס בגווני לבן וקרם-בז' צהבהב מכילים את הפלבנואיד אנתוקסנתין שמצוי גם בכרובית, בצל ולפת. האנתוקסנטין שכיח בפרט באקלים קריר הגורם לעיכוב בייצור הכלורופיל בצמח, ממש כמו בזן ההיברידי המפורסם The White – שמכוסה בטריכוכומות צפופות ולבנות שמעניקות לו מראה של חורף מושלג. הטריכומות גדושות בקנבינואידים וטרפנים ולכן התפרחות לרוב פוטנטיות מאוד.אנתוקסנתין הוא פלבנואיד נוגד חמצון המקושר לבריאות הלב בצריכתו בתזונה.

התוכן לעיל מוצע אך ורק כמידע כללי. התוכן אינו מהווה כייעוץ רפואי או תחליף לייעוץ רפואי ואינו מהווה המלצה לשימוש בקנאביס שלא למטרה רפואית,שהינו שימוש אסור לפי חוק.

השימוש בקנאביס רפואי הינו בהמלצת רופא מומחה בלבד ובכפוף לרישיון מתאים בלבד.